מאת קרוליין פגני ופיליפו ברוסצ'י צילום: לאסלו נורברטו פאסי וטניה בראססקו

 

עם קרוליין פגני

 

 

לילה סוער. אישה מסתורית נושאת בתמונותיה האובססיביות של גבר וכלי נשק. הוא הולך לשמאן כדי להבין את מקור חזונותיו ולהתגבר על הכאב. דרך מסע של רגרסיה מהפנטת לעברה, היא מגלה שנפשה התגוררה בגופה של פרנצ'סקה דה רימיני.

 

הדמות אינה יכולה להתגבר על טראומת הנשיקה השבורה המפורסמת, על עברו שהפך להווה תופת נצחי. לאחר מכן היא מתחילה בטיפול מסוים, כולו תיאטרלי, על מנת שלא יזכה עוד בגורל אלא במנצח במאבק האהבה נגד המוסכמות. כשהיא מספרת את העובדות ההיסטוריות המעטות שאנו מודעים להן, האישה משחזרת את סיפורה שלה כפעולה העומדת בין תשוקה אמיתית לסיפורת ספרותית, לא רק דרמה אישית, אלא טרגדיה של כל הגברים שהכוח הבלתי ניתן לחלוקה של האהבה.

 

סיפור הגיבורה עובר אם כן מרמת הבדיון הספרותי לזה של תשוקה אמיתית: ההתמקדות במימד הטרגי-אירוני שחוצה את המפגש שבו היא כבר לא מבדילה בין ספרות לחיים.

 

כמו בטקס שמאני או בסיאנס, הנגרר למערבולת של זרם בלתי פוסק של תודעה, הגיבורה שלנו קוראת לנשים גדולות שיכולות לעזור לה להשתחרר מעברה, לדחות את משקל המשפט הלא צודק שהיא מכהנת: אליאונורה דוזה , פרנקה ולרי ומואנה, המונאליזה של פורנו. האם הם יצליחו לעזור לה במאבק ההרואי שלה נגד מלכודות הקארמה?

לוקסורי הוא משל טרגיקומי, הנוגע בנושא קוטל הנשים, המתווה דמות דמוית זיקית, שנתפס בין תשוקה למוות, נוסטלגיה לשורשיו ולנצחיותו, רומאניה וגיהינום, מקום נפשי שיכול לאכלס כולנו.